<h1>ראבי"ה סימן תתקס"ז</h1>
<h2>דף עז:</h2>
אומר אני ובא, דכוחו בשבת לא מיחייב, כגון מגלגל חבית אפילו מרה"י לרה"ר או ד' אמות ברה"ר. וגרע מזורק ד' אמות, ד(ל)מעשה הוי ולא כחו גרידא. שדבר המתגלגל אין צריך מעשה וכח גמור, ומדרבנן אסור, אבל בכרמלית לא גזור ביה רבנן, כדאיתא בשילהי פרק הזורק [ק' ע"ב]. וראייה מפרק הבית והעלייה [קי"ז ע"א], דקא חשיב ליה פסקי גירי דיליה היכא דפסקי והדר נפלי. וכן בפ' אילו הן הנשרפין [ע"ז ע"ב] גבי המקדש ונפל הקידוש מידו וכו', ומשני במסקנא, בשותת, דפסול דלא הוי מעשה. וגם לא מיחייב לא הריגה במזיד ולא גלות בשוגג בכוחו אלא במעשיו, כדמשמע נמי התם. והא דאמרינן התם, האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא וכו', ההוא כח ראשון היינו שהשכיבו ממש אצל הקילוח, דבהדי דאשקיל המיתו לאלתר במעשיו, וכח שני מיקרי אפילו בהרחקה מועטת שהמים מתגלגלין ובאים. ובפ' כל הבשר [ק"ז ע"א] גבי ההוא אריתא דדלאי, וכו' עד, אי מיקרב לגבי דוולא שפיר דמי, התם אפי' המים מתגלגלין קצת רק שלא יהא מרוחק ביותר שפיר דמי, דלא בעינן מעשה גברא אלא אפי' כח גברא כשר בנטילת ידים. אי נמי יש לפרש שמקרב ממש אצל השופך, דהוי מעשה גברא. והא דתנן במכות [ז' ע"א], היה מעגל במעגילה ונפל עליו והרגתו חייב, התם כגון שנפלה ממש בלא גילגול. והא דתנן בפרק כיצד משתתפין [פ"ח ע"א], אפילו גגו או חצר של מאה אמה לא ישפוך על פי הביב וכו', והיינו מדרבנן, מדלא קתני חייב, אע"פ שזורקו ממש לתוך הביב. וצ"ע טפי, דמשמע מן הביב יורד לחצר שאינה מעורב והיינו כמו כרמלית ואפ"ה אסור, ואפי' פחות מכרמלית הוא. ויש מרבותיי שאומרים דדוקא כחו ככרמלית דמים לא גזרו, דקל הוא שהקילו חכמים במים, כמו במחיצה תלויה. ומשחקין בכדור וזורק צרור וחזרה לאחוריה, דמשמע בפ' אילו הן הנשרפין [ע"ז ע"ב] דחייב, היינו מעשיו גמור וגירי דיליה. אבל שותת ומגלגל, דמסייע המדרו[ן], הוי כחו גרידא. וה"פ, למימר דכוחו הדומה למעשה הוי דמיחייב, ורמינהי וכו'. והיינו דמשני בשותת, דלא הוי אלא כחו בלא מעשיו גמורה. והיינו נמי דמסיק בשלהי פרק הזורק [ק' ע"ב] גבי זורק אדופני הספינה דכחו בכרמלית לא גזרו רבנן וההיא דפ"ק דשבת [ה' ע"א], הכניס ידו לחצר חבירו וכו', מיא מי נייחי. פי' על גבי כותל משופע. וודאי הנחה לא הוי להתחייב, מיהו אי דרך כותל משופע זורקה לרה"ר לא מיחייב מדאורייתא. והמביא מפרק הזורק [ק' ע"א], זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור, ומסיק בגמרא, והוא שנח על גבי משהו, והמדקדק משם, טעמא דנח תוך ד', הא לא נח חייב ע"י גלגול, שגגת תלמוד בידו. דתלמודא לא פריך ארישא, היכא דזרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות, והא לא נח, דאפילו לא נח פשיטא דפטור. אלא רבותא נקט זרק, דאע"ג דמקצת בזריקה ומעשיו הוי פטור, וכ"ש כולו בגלגול עד חוץ לד' אמות דפטור, ואפי' לא נח, ולא בא למעט אלא כולו בזריקה דאז חייב. ואע"ג דנתכוון שיצא חוץ לד' פטור, דאי לא נתכוון לכך אפילו כולו בזריקה פטור, כדאמ' בפ' כלל גדול [ע"ג ע"א], נתכוון לזרוק שתים וזרק ד' פטור, כרבא. אלא אסיפא פריך, דקתני, זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל תוך ד', דהתם זרק ד' בלא גילגול, ואפי' הכי כי לא נח לא מיחייב, הילכך איצטרך לאוקמי בשנח ומיחייב משום זורק ד' אמות באויר ברה"ר. וכן פר"ש דאסיפא פריך, וכן משמע (מתני' כוותיה) [מתניא נמי הכי] זרק חוץ לד' ונתגלגל וכו'. ותו, כל ההוא גלגול, פר"ש, באויר מיירי, שלא נתגלגל בארץ. מדבריו משמע דגילגול בארץ כמו נח דמי ופסקו מעשיו. והא דמסיק בהזורק [ק' ע"ב], מתגלגל אין סופו לנוח, ופר"ש דמקום מדרון הוא, ואפילו הכי חייב אם אחזתו הרוח משהו, היינו טעמא דמיחייב דזרק באויר חוץ לד', דאסיפא קאי. (זהו) [והך] מקום מדרון נ"ל דיותר מדאי משופע ואינו ראוי לנוח שם בלא אחיזה. ולא דמי לההוא דפרק בתרא דעירובין [צ"ז ע"ב], היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו, ואוקימנא, בכותל משופע, דהוי הנחה, דהתם ראוי לנוח משהו דומיא דאחזתו הרוח משהו, ואינו כל כך משופע ביותר מדאי, ובפ"ק דשבת [ה' ע"ב] מייתי לה נמי. והא דגרסי' (ירושלמי) בשלהי גמ' קמייתא דשבת [ח' ע"ב], אמר רב יהודה, האי זירזא דקני, רמא וזקפיה, רמא וזקפיה, לא מיחייב עד דעקר ליה לכולי', פי' משום דהוי הנחה משהו בינתים ולא מטלטל ד' אמות ברה"ר ביחד בלא הפסק. וראיתי שפי' רבי' יב"א, (מגלגלין) [המגלגל] תיבה שהיא מרובעת פטור, דדמי לזירזא דקני רמא וזקפיה רמא וזקפיה. אבל המגלגל חביות ד' אמות ברה"ר חייב. וסתם דבריו. אומר אני דלאו לאפוקי מסברא דידן אתא אלא להודיע דמשכחת לה ע"י גילגול דמיחייב, הואיל ואין הפסק בינתיים, וכגון דקא אזיל מיניה וידיו תמיד מסייעי' בגילגול והוי מעשיו. ולא כגון שדוחפו ממנו ושוב אין נוגע בו עד שמתגלגל בו ד' אמות ונח וחוזר ועושה כן, דכי האי גוונא פטור. וגילגול דפרק כיצד הרגל [כ' ע"א] ודפ' שנים אוחזין [י"ב ע"א] לא מיירי באיסור שבת, ולא דמי להני כלל. ויש מקומות הרבה בזמן הזה שרחבים י"ו אמות ואינן מפולשין ולא הוי רה"ר גמורה ונידון ככרמלית. ונ"ל דהמגלגל ש(ו)ם דבר עיגול וגם המקום שוה או משופע, שאין בו אפי' איסור דרבנן, (וכחו) [דכחו] בכרמלית לא גזרו ביה רבנן, כדאיתא בשלהי פרק הזורק [ק' ע"ב]. וכמדומה כי קבלתי ג"כ ממורי אבי. אבי העזרי.
